סיפור ניצנים

את ניצנים הקימו 4 גרעינים שונים.

על גרעין "ניצנים" – מספר אהרון בזורה:

גרעין ניצנים שיצא להכשרה וגיבוש בפר רופין, היה הראשון שנוסד בארץ על ידי נוער שהתחנך בארץ. הוא הורכב מקבוצת נערים יוצאי המוסדות החינוכיים בן שמן (יוצאי פולין) ומאיר שפיה (יוצאי רומניה).
בכפר רופין נבחר השם "ניצנים" ושם שהה הגרעין כשנה. לצורכי פרנסה עברו מספר חברים לגור בקיבוץ אושה כדי לעבוד בנמל חיפה.
כשהתפנה מקום במחנה כפר שמריהו, יצא הגרעין לעצמאות, לצורך גיבוש מוסדות פנימיים והתארגנות כדי להוכיח שיש בכוחו לצאת להתיישבות עצמאית.
לאט לאט התארגנו. נבחרו ועדת משק ומזכירות, מונו בעלי תפקידים והמצב החברתי היה מצויין. הגרעין מנה כ-60 חברות וחברים, אך חלקם מילא מכסה שהוטלה עליהם בגיוס לצבא האנגלי.
במשך כשנתיים עבדו בפרדסי הסביבה, בחקלאות עצמית ובפיתוח המשק, ולא חסרה פרנסה.
ביוזמת תנועת "הנוער הציוני", התאחדו עם הגרעין שישב בהדר, כי לאף אחד משני הגרעינים לא היו מספיק חברים להתישבות עצמאית.

על גרעין "משמר הכפר" – מספרים ברכה ופוצ'י זאבי

הגרעין המקורי ישב בכפר סבא, אך מכיוון שהיתה זו תקופת מלחמת העולם השנייה, לא הגיעו עליות לתגבור הגרעינים בארץ.
החברים שלנו הגיעו דרך "עליית הנוער" לנהלל, ישבו שם כשנה והצטרפו לגרעין משמר הכפר שעבר אז להכשרה בקיבוץ אושה. שם ישבו כשנה, ושוב, ביוזמת התנועה, הצטרפו לגרעיני ניצנים והמעפיל שישבו בכפר שמריהו.
זה היה חודשים ספורים לפני העלייה לקרקע.

על גרעין "שורשים" – מספרים שאול ושרה'לה אילני

גרעין זה היה מקיבוץ ב' של "הנוער הציוני" והורכב מנוער תל אביבי ומקוה ישראל.
החברים יצאו להכשרה בקיבוץ תל יצחק ושהו שם כשנה, שבמהלכה קיבלו "תגבורת" של חברים מירושלים וממשק הפועלות שבפתח תקווה.
לעצמאות יצאו לחדרה, כעשרים חברות וחברים. עבודה היתה בצמצום. קטיף לא היה באותה שנה (בגלל מלה"ע לא היה לאן לשווק פרי), והתעסקו בהפיכת קליפות לשמן אתרי. גם המצב החברתי לא היה תוסס במיוחד, עקב מספרם המצומצם של החברים.
לאחר כשנה וחצי, הופנה הגרעין לקיבוץ "שורשים" של הנוער הציוני, באדמות לוביה שבגליל. זה היה קיבוץ שהורכב מהתנועה הארצית ותוגבר ע"י עולים מפולין. בלוביה ישבו עד 1942 ואז החלו ויכוחים במוסדות המיישבים שלא היו מעונינים בקיבוץ שם, אלא רצו להפנותם לפוריה.
בסופו של דבר, בתיווך של תנועת "הנוער הציוני" וגם בגלל לחץ כלכלי וחברתי (עולים לא הצטרפו בגלל המלחמה), הלכו חלק מהחברים לתל יצחק, וחלק לניצנים, אליה הגיעו שבועות מספר לאחר העלייה לקרקע.